החרדים שחטפו את ילדי תימן – חטיפה חיובית שעוד לא שמעתם עליה. וסיפורם של התימנים שהקימו את המדינה
הסיפור המדהים על מבצע חטיפת ילדי תימן בשנות ה-50 הוא אחד מהסיפורים הפחות ידועים בהיסטוריה של מדינת ישראל. עדות אישית ששמעתי באופן אישי ממי שפיקד על המבצע מגוללת בפנינו אירועים דרמטיים ובלתי נשכחים מהתקופה המוקדמת של המדינה הצעירה.
הרקע ההיסטורי
בשנת 1950, מדינת ישראל הייתה רק בת שנתיים, לאחר שסיימה מלחמת עצמאות קשה שהביאה לאבדות רבות. בזמן זה, החלו להגיע לארץ כ-50,000 עולים מתימן, שראו בהקמת המדינה את תחילת הגאולה והחליטו לחסל את יהדות תימן ולעלות לארץ ישראל. דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, תיאר בזיכרונותיו את עליית התימנים כמופלאה ומשיחית, כאשר יהודים הגיעו ברגל וברכב מכל קצוות תימן.
המאבק התרבותי והדתי
במדינת ישראל הצעירה היו התימנים אנשים צדיקים ויראי שמיים ששמרו באדיקות על תורת ישראל. לעומתם, אלו שניהלו את המעברות והיו אחראים על קליטת העולים, האמינו שיש לזנוח את התורה וליצור “יהודי חדש” שיחיה כאדם חילוני. כך נוצר מאבק דתי בתוך המעברות, כאשר אנשי המעברות ניסו לחנך את ילדי התימנים לחיים חילוניים, והתימנים נלחמו בכל כוחם לשמור על אורח חייהם הדתי.
החורף הקשה והעונש
בנוסף למתחים התרבותיים, שנת 1950 הייתה שנה עם מזג אוויר קשה במיוחד. חורף בלתי נתפס הביא לשלג באזור המרכז, ובמיוחד בראש העין, שהקשה עוד יותר על חיי התימנים במעברות. אנשי המעברות ניצלו את הקור כדי להפעיל לחץ על התימנים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר החילוניים. הם איימו שלא יספקו להם שמיכות ובגדים חמים אם לא ישלחו את ילדיהם לבתי הספר הללו. התימנים מצידם העדיפו להישאר באוהלים ללא חימום ובלי לשלוח את ילדיהם לחינוך חילוני.
המורשת של התימנים
עליית התימנים לארץ והמאבקים שהם נאלצו לעבור הם חלק חשוב מההיסטוריה של מדינת ישראל. הם מייצגים דוגמה למאבק על שמירה על הזהות הדתית והתרבותית, לצד ההתמודדות עם הקשיים האדירים שבמעבר לארץ חדשה.
הסיפור של ילדי תימן, כמו גם של קהילת התימנים כולה, הוא חלק בלתי נפרד מהפסיפס האנושי והתרבותי שמרכיב את מדינת ישראל. זהו סיפור של אמונה, נחישות והקרבה, שממשיך להוות השראה לדורות הבאים.
